אחרי שסיימנו למחות את זכרו של המן ולבוז לשמו, הגיע הזמן להשתעשע באזניו. מי מכם לא דמיין, כילד ואולי אף כמבוגר, את המן בעל אזניים גדולות ומשולשות? מי מכם לא תהה כיצד קשורות העוגיות הללו לפורים ומדוע אינן נקראות חוטם-זרש?
לכאורה אין כל קשר מהותי בין המאפה המוכר להמן הרשע. מקור המאפה הוא עוגיה גרמנית ששמה מונטאש – כיסני פרג. ככל הנראה הצליל המזכיר את המן גרם למאפה להיות פופולרי בחג הפורים, להכנס לסלסלת משלוח המנות ולהקרא: המן-טאש. אבל אחרי שהפך להיות חלק מהתפריט הפורימי, נדרשו בו דרשות ונמצאו בו טעמים שבקדושה.
נס הפורים, כידוע, נעשה באופן נסתר. לא נבקע ים ולא חשכה הארץ, רק פעולות אנושיות, טבעיות כביכול, הובילו אל הנס המופלא. לזכר כך נוהגים ישראל לאכול מאכלים מכוסים, כאלו שכלפי חוץ נראים כבצק בלבד ובתוכם מסתתר הפרג, או החלבה. מוכר גם המנהג אצל רבים לאכול בסעודת הפורים כיסני בשר – קרעפלעך, אצל יוצאי אירופה – מאותו הטעם.
היו שדרשו ששלוש צלעותיו של אוזן ההמן הם כנגד שלושת האבות, שכאשר ראה אותם המן תש כוחו, ומכאן שמה של העוגיה: המן-טאש. אחרים סברו שהמן חבש כובע משולש, כדוגמת אלו שהיו חובשים הקצינים ואנשי האצולה באירופה.
ומדוע דווקא פרג? סברה אחת אומרת שמילוי הפרג באוזני ההמן הוא מאותו הטעם שאוכלים זרעונים בפורים, זכר לאסתר המלכה שניזונה מזרעונים בבית המלוכה. סברה אחרת ראתה בפרג צורת מטבעות, זכר לעשרת אלפים ככר כסף שרצה המן לשקול ולהביא למלך, וצורת הכיס היא כמובן כיסו של המן.
מנהג מעניין אצל כמה מהאדמו"רים במשך הדורות היה לשמור את אוזני ההמן ולאוכלם בי"ד בניסן בבוקר, בסעודת החמץ האחרונה לפני פסח. הטעם הוא שבפסח מבטלים את החמץ הגשמי ואיתו את החמץ הרוחני, השאור שבעיסה, ולכן מזכירים גם את מחייתו וביטולו של המן – תמצית כוחות הרוע. סיבה אחרת היא לרמז שמכוחה של אסתר המלכה, שבטלה את קליפתו של המן בסעודתה שחלה בימי הפסח, אפשר בכל הדורות לבטל את הרוע ולמחותו.
